"חסד השקט"

כמה חפצים פשוטים על שולחן ונר דולק. פלטה מאופקת וקלאסית. מאחורי הפשטות החזותית מסתתרת מבנה סימבולי: ספר ישן עם דף מסומן מזמין קריאה איטית ולא ממהרת; פירות פשוטים עשויים בכל רגע להעניק מתיקות טבעית ושובע; להבת הנר, כסימן לזכות להתבוננות, כמעט משהה את הזמן. שפת הציור עצמה — איטית, קשובה, בנויה ממעברים עדינים של אור וצל — מניחה אופן תפיסה שבו המבט מאט בהדרגה והנפש נכנסת למצב של ריכוז שקט ושלווה. הצייר חווה את האפשרות הזו של ציור איטי וקשוב כפריבילגיה אישית של שקט ובוחר לחלוק אותה עם הצופה. במבט ראשון טבע דומם פשוט, היצירה פותחת בפני הצופה בן זמננו אחד מהחוויות היקרות ביותר בעולם המואץ — הזכות לעצירה, הפריבילגיה של השקט.