תפר

התמונה הזאת חיכתה כמעט שנתיים בתוך תיקייה במחשב, יחד עם עוד איזה 5,000 תמונות רחפן, עד שבמקרה עצרתי עליה. בהתחלה היא נראתה לי כמו עוד צילום, עוד כביש, עוד נוף, אבל ככל שהתעכבתי, משהו בה התחיל להרגיש שונה. ממבט מלמעלה, הכול נראה כמעט מסודר מדי, כאילו מישהו תכנן את זה, הכביש הכהה מתפתל בעדינות, חוצה בין שני עולמות שלא ממש שייכים אחד לשני. מצד אחד אדמה בהירה, חשופה, עם סלעים ושיחים מפוזרים. מצד שני ים של ירוק, עצים צפופים שמכסים הכול ויוצרים תחושה של עומק וחיים. ואז פתאום שמתי לב לרכב הלבן הקטן שכמעט נעלם בתוך הסביבה. הרכב נותן קנה מידה, מזכיר שיש שם מישהו, עובר דרך הרגע הזה בלי לדעת בכלל שמישהו יתבונן בו ככה מלמעלה.