שורשי המלכות

דוד המלך יושב בהתבוננות שקטה, נשען על עץ יהודה — מקור מלכותו. סביבו ניצבים שנים עשר עצים, המייצגים את שבטי ישראל, נטועים אך מרוחקים, מאוחדים במקורם אך מפוזרים במהלך ההיסטוריה. טליתו נמשכת אל תוך האדמה ומתמזגת עם השורשים שמתחת, כרמז לקשר נסתר בין עבר לעתיד, בין מה שאבד לבין מה שעתיד להיבנות מחדש. בקפליה מתגלה דמות בית המקדש — חזון הנישא לאורך דורות של כיסופים. היצירה עשירה בסמליות עבור מי שבוחר להתבונן מעבר למראה החיצוני — נוגעת בגלות ובשיבה, בפירוד ובאחדות, ובתקווה המתמשכת לגאולה. היא מציגה את דוד לא רק כמלך, אלא כשורש חי שממנו מתחילה לצמוח גאולת ישראל.