הפנמה

בהתחלה לא הקדשתי לה יותר מדי תשומת לב. היא נראתה לי פשוטה, אפילו משעממת, לא כזו שנכנסת לקטגוריית “התמונות הטובות”. אבל כמה שבועות לאחר מכן, כשעברתי על התמונות מאותו יום באזור חדרה, פתאום היא קפצה לי לעין. משהו בה השתנה — או אולי אני השתניתי. פתאום ראיתי עומק, איזון ושקט שלא הבחנתי בהם קודם. זו כבר לא הייתה תמונה משעממת, אלא רגע מדויק — עם פיתולי שבילים עדינים ועיגולי שיחים שנראים מקריים, אך משתלבים בהרמוניה מושלמת.