שרידים תעשייתיים

צילום מתוך סדרה העוסקת בסדנאות ובסטודיואים של פסלים. הסצנה נראית כמעט מקרית, כמו פריים שנעצר באמצע סרט. בין חביות תעשייתיות וחומרי העבודה מונח חלק מדמות אנושית — לא כמוצג מוזיאלי, אלא כחלק טבעי מחיי היומיום של הסטודיו. במקביל, הקומפוזיציה יוצרת תחושה כמעט תיאטרלית: החביות הערומות זו על גבי זו מזכירות קהל דומם, והסטודיו הופך במפתיע לבמה שעליה האמנות ממשיכה להתקיים גם מחוץ לחלל התצוגה. האיכות הקולנועית של הדימוי נובעת מן המפגש המקרי בין החלל לבין הצורה. אין כאן בימוי, אך יש תחושה של פריים קולנועי שקפא בזמן, שבו חפצים מוכרים מקבלים תפקידים חדשים. בדומה לשאר העבודות בסדרה, גם צילום זה בוחן את התהליך היצירתי דרך עקבותיה החומריים של הנוכחות האנושית, ומציג את הסטודיו כמקום שבו האמנות ממשיכה להתקיים גם בהיעדרו של היוצר. הדפסה ומסגור: Fine Art Print. מוצג בפספרטו לבן ובמסגרת עץ שחורה.