פאזל אנושי

ממרחק, החוף הופך ללוח משחק. גופים מפוזרים על פני החול כמו חלקים בפאזל שעדיין לא הושלם — כל אחד מונח במקומו, ובו בזמן שייך לתמונה גדולה ממנו. מגבות, שמשיות וצללים יוצרים דפוסים חוזרים, סדר סמוי הנולד מתוך בחירות אישיות לחלוטין. אין כאן גיבור אחד או מרכז ברור. העין נעה מאדם לאדם, מחפשת משמעות, מנסה להרכיב סיפור שלם מתוך רגעים נפרדים. כל דמות מתקיימת בעולמה הפרטי, אך יחד הן יוצרות נוף אנושי משותף — קומפוזיציה של מנוחה, מרחק וקרבה. "Human Puzzle" עוסק בדרך שבה אנו מתקיימים יחד מבלי להיפגש באמת: נוכחים באותו מרחב, חולקים אור אחד, אך נשארים יחידות עצמאיות בתוך תמונה קולקטיבית מתהווה.