משתה עד לא ידע

שולחן לבן, נקי, חגיגי, כוסות זכוכית מסודרות בקפידה. הכל עומד בדיוק במקום, מוכן לחגיגה, אבל בכוסות- לא יין, לא מים, אלא נוזל כביסה. היצירה בוחנת האם יש טקס גם בעבודות הבית, ומתייחסת לטשטוש הגבולות בין מה קדוש למה יומיומי, מה חג ומה עול. העבודה מצביעה על המתח שבין הפעולה הכי יומיומית- כביסה- לבין האופן שבו היא נעטפת בטקסיות כמעט פולחנית. היא לא סתם חוזרת, היא מתקיימת שוב ושוב כאילו זו הפעם הראשונה.