הדר מקדסי

רשם וצייר אוטודידקט, בוגר BA במדעי המחשב מהמכון הטכנולוגי HIT חולון (2002–2006) וסטודנט ל-MA בפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. בראשית דרכו שימש הציור את מקדסי כמנוע צמיחה רוחני וחיובי על רקע ילדותו בשכונת עמידר בחולון. החל לצייר מתוך דחף בסיסי והמשיך בעקבות תגובות מעודדות מהסביבה. אלו התוו את דרכו להעמקה טכנית ותיאור ריאליסטי מתוך התבוננות, של בעלי חיים ודמויות אנושיות. בשלב זה, עיקר עניינו של מקדסי היה בתיאור המציאות והידוק הקשר שבין העין ליד ולא במשמעות הרעיונית והמושגית של האמנות. סבתו שעבדה במפעל טקסטיל, סיפקה לו מצעי ציור- מלבני קרטון אפור עליהם נהג לצייר בעפרונות, טושים כהים ועטים שחורים מתוך עניין בצורה, קו ומבנה. מאז ועד היום, מתמקד מקדסי במנעד מונוכרומטי ונגיעות צבע קלות. המפגש המשמעותי הראשון שלו עם מסגרת אמנותית, התרחש בגיל היסודי בחוג ציור קהילתי, בו נחשף לשיח על מהות הציור. באותה תקופה, הוא הושפע עמוקות מהמאסטרים של תולדות האמנות המערבית (אליהם נחשף בספרים, אינטרנט וטלוויזיה) ולמד באופן עצמאי את ההיסטוריה של האמנות. בתערוכת סיום החוג נגנבו כמה מציוריו – אירוע שביסס את תחושת הערך שראה בעבודותיו. עם השנים העמיק ורכש השכלה אמנותית גם דרך ביקור במוזיאונים בארץ ובעולם. החשיפה הפיזית לאמנות קנונית ועכשווית טלטלה את תפיסתו לגבי איכותה של הפעולה האמנותית, וליוותה אותו בתהליך המטמורפי של שינוע הפוקוס מהישגים טכניים- שכלתניים לביטוי אינטואיטיבי- רגשי. מיומנותו הטכנית- אנטומית הגבוהה אפשרה לו להרפות מהחשיבה הלוגית ולהתרכז בביטוי של גוון וסגנון אישיים, במטרה לפצח ולרדת לשורשו של הנסתר בדימוי. כיום, מקדסי ממשיך ועוסק באופן כמעט בלעדי בגוף האנושי ובדמות האדם- תמות שהוא עדיין תופס כאתגר אמנותי ופילוסופי. באמצעות עבודה אינטנסיבית, פרודוקטיבית ורוחבית ,הוא מבקש לזקק וללכוד את מהות האדם בחומר. דרך שימוש בדיו וצבעי מים על נייר כותנה עבה- חומרים שמתאפיינים ב"חוסר שליטה", הוא בוחן את היחסים בין התבוננות, דימוי והוויה; הוא מתייחס לציור כמחקר מתמשך ולא כתכלית סופית ומקדיש את עצמו לעבודה מתוך השקפה שחזרתיות וריבוי חושפים, מאירים ומגלים את נפש האדם תחת מגע ידו הסינגולרי.