אנורג סמסטד

העבודות שלי נוצרות מתוך פעולה חוזרת, איטית ומכוונת, חזרה שאינה מבקשת לייצר דימוי, אלא לאפשר הוויה. פס אחר פס, שכבה אחר שכבה, הציור נבנה כתהליך מתמשך שבו צבע, זמן ורגש מצטברים לכדי גוף חומרי פעיל. הצבע בעבודותיי אינו מייצג עולם חיצוני ואינו מתאר דימוי מוכר. הוא פועל כחומר חי, אוטונומי, הנושא קצב פנימי ומצבים רגשיים משתנים: מתח ורגיעה, עומס ושקט, החזקה ושחרור. הצבע נמרח, שוקע, מתעבה ונשחק, וכל פעולה מותירה עקבה, לא של סיפור, אלא של תחושה. החזרתיות בציור משמשת מנגנון מבני ותרגול פנימי גם יחד. מצד אחד היא יוצרת סדר, קצב ושליטה; מצד אחר היא חושפת את גבולותיהם. בכל חזרה מתרחשת סטייה קטנה: היד משתנה, החומר מגיב אחרת, והזמן נרשם בפני השטח. בתוך הסטייה הזו נפתח מרחב רגשי, שבו הציור חדל מלהיות פעולה מתוכננת והופך להתרחשות של הוויה. האימפסטו אינו אמצעי אקספרסיבי בלבד, אלא דרך לבחון נוכחות וצבירה. הוא אוגר זמן, תשומת־לב, עייפות ונשימה. הציור נבנה כמשטח פיזי בעל משקל ועובי, אך גם כמרחב פנימי המזמין התבוננות איטית ותנועת גוף. האור, הצל והמרקם משתנים עם מיקום הצופה, ומטעינים את הציור בחוויה משתנה של קרבה וריחוק. העבודות אינן מציעות פירוש חד־משמעי ואינן מבקשות להיסגר לכדי משמעות אחת. הן מזמינות שהייה, רגע של עצירה בתוך רצף, הקשבה למה שמתרחש בתוך החזרה, ומפגש עם המקום שבו הסדר נסדק והרגש מופיע. שם, הציור מפסיק לייצג דבר־מה ומתחיל להיות הוויה שמתרחשת ברגע, גוף חומרי פעיל ומרחב חווייתי פתוח לצופה