Zait Noa

קולאז' מגזירות נייר לא ברור מה דחף אותי לגזירות נייר. אולי ספר הילדים של ארל אוורבוך, השאלה הגדולה, שכולו גזירות נייר. אבל מזמן לא הצצתי בו. אז למה דווקא עכשיו? שאלה. את הנושאים אני לוקחת מתמונות של צלמים, מקצועיים או אלמונים, או מספרים שאהבתי, תמונות שמספרות סיפור. את העבודות הראשונות עשיתי מעיתוני לאישה שלקחתי/קיבלתי מצפרא מבית דורות ולפעמים הייתי צריכה לעבור על חמישה עיתונים כאלה כדי למצוא את הצבע והטקסטורה של הדמויות או השמים וכו'. בינתיים למדתי הרבה על האישה. מה מעניין אותה, מה היא אוהבת ללבוש, איך היא רוצה להיראות, ממה היא סובלת, איך היא רוצה לעצב את הבית שלה.. אחרי כמה זמן נגמרה לי הסבלנות מלאישה ועיתונים בכלל וחיפשתי ניירות חלקים מבריקים שאפשר לגזור מהם איזה גודל וצורה שרוצים. בכל חנויות היצירה ארטא, מאי ארט, קאנווס, פופ ארט וכאלה, לא היו ודווקא בכלבו ברוך בבית שאן, מצאתי! כלבו ברוך זאת חנות לבתי ספר ואין לה אפילו שלט ברחוב ובטח שלא חלון ראווה (תלכו לשם, מי שמחפש/ת, זה ליד בונז'ור). קודם אני מציירת את התמונה על הקרטון. אחר כך מעתיקה על נייר אפייה. גוזרת. מציירת את הגזירה על נייר צבעוני. גוזרת. ומלבישה את הדמות, זה התהליך. פעם היו לי בובות עם תלבושות מנייר, כאלה שאפשר לחבר כל מיני חולצות לחצאיות או להחליף שמלות אז זה משהו דומה. מבחינת החוויה. ועדיין יש בתמונה דברים שלא עשויים מנייר חלק. אז שוב, עיתונים, לאישות, עטיפות של מתנות, אריזות. מה שאני אוהבת בעבודה הזאת זה שצבע מושך צבע, וצורה מושכת צורה ואף פעם אי אפשר לדעת מה תדביקי עכשיו. נועה זית גרה בקיבוץ גשר, עם בתה ושתי החתולות שלה. היא למדה פילוסופיה וספרות כללית באוניברסיטת חיפה וקולנוע בקמרה אובסקורה.